עליי
מחנך אנטי-גזעני. חוקר ספרות. Writer.Mentor. Ally. Intercultarlist. Lifelong language learner. Leader.
אני רוצה להציג את עצמי. אני שחר. וללמד ולמידה הם שתיים מהתשוקות שלי. התשוקות הללו באות לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בכתיבה שלי: כתב עת, מחקר אקדמי ופרסום, והכתיבה היצירתית שלי. אני גם אוהב לטייל, להכיר אנשים חדשים, ולבלות זמן איכות עם הכלב המלווה שלי, לבשל לחברים. כשאני לא כותב, מלמד, קורא או מבדר חברים, אני מאוד מעורב בתחביב שלי, גנאלוגיה.
אני מלמד ספרדית מאז 1990. התחלתי את הקריירה שלי בהוראה בתיכון הכפרי בדרום קרולינה מיד עם הקולג' והיום אני פרופסור חבר לספרות ותרבות ספרדית/אמריקה הלטינית בצפון מרכז אינדיאנה. בעוד שלימד ספרדית בתיכון הוא רחוק מההוראה באוניברסיטת מחקר, אלו עדיין שני חלקים של חזון גדול יותר שהיה לי כשהייתי רק ילד שגדל בדרום קרוליינה, מדמיין את עצמי הופך לאזרח העולם. החזון הזה של העתיד שלי התחיל עם סבתי מצד אמי שנסעה לראות את העולם. עם זאת, היא הייתה האדם היחיד שהכרתי שנסע ושאף לנסוע ולא היה חלק ממשפחה צבאית. רק בהקשר של חיי הצבא יכולתי לראות אנשים צבעוניים מטיילים ומדברים שפות אחרות גדלים. השכלתי בבית הספר הממלכתי ל-K-12 מעולם לא הפגישה אותי עם אנשים צבעוניים שטיילו ועשו את הרושם שמחוץ ליבשת אפריקה, האיים הקאריביים דוברי האנגלית או הצרפתית, וארה"ב, לא היו עוד אנשים ממוצא אפריקאי. עולם. לפחות, אף אחד שלא תרם תרומה משמעותית לעולם. בכך שלא לימדתי על אף אחד שלא נחשב לבן, זה לימד אותי להאמין שאף אחד אחר לא חשוב. אמנם לא הייתי מודע לזה בבירור עד שהלכתי לקולג', אבל ההסתכלות שלי הייתה על מצב בן עשרות שנים שדרש תשומת לב לתיקון.
רק כשהתחלתי לשלב את מה שהתייחסנו אליו ואז בתור "תרבות אפרו היספנית" בשיעורי הספרדית בתיכון, נעשיתי מודע להעדר הכללי של גיוון בשפה תוכנית לימודים. רק לאחר שהתחלתי את לימודי התואר השני הבנתי שלימודי התואר הראשון בחינוך העל-יסודי היו שגויים במתן השכלה על המתודולוגיות של הוראת שפות. מכיוון שהמורים רגילים להשלים את תוכניות הלימודים המחוזיות שלהם בחומרים מקוריים משלהם או לחלוק עם מורים אחרים במחוז שלהם, לא שמתי לב מיד שאני צריך לעבוד קשה פי שניים כדי ליצור את החומרים שמהם הייתי צריך ללמד כדי להפוך את החלקים התרבותיים של תוכנית הלימודים להשלים, מדויקים יותר. באופן מוזר, הבורות שלי בנוגע למה התהומות העצומות האלה בכלל קיימות, למעשה, הגנה עליי מאכזבות גדולות יותר מהמקצוע שבחרתי בו. חווה אי הבנה תרבותית בכיתה.
בשנה השנייה או השלישית שלי בהוראה במחוז בית ספר כפרי בדרום קרולינה, נתתי לכל אחד מהתלמידים שלי מתנה שתיצור מחלוקת. לימדתי במחוז בית ספר לבן בעיקר שבו היו כמה מהתלמידים העניים ביותר וחלק גדול מהביצועים העניים ביותר בבחינות סטנדרטיות במדינה. המחוז פעל באגרסיביות רבה כדי להעלות את ציוני המבחנים הללו על ידי הפעלת לחץ על הפקולטה להשתמש בכל רגע ביום כרגע הוראה. גם הסגל וגם הסטודנטים היו לחוצים לגבי התהליך כולו. החלטתי שהתלמידים שלי עבדו קשה מאוד ומגיע להם איזושהי הכרה במאבקיהם, אז רכשתי 150 בובות דאגה מגואטמלה מאחד הקטלוגים האהובים עלי לחומרי הוראה כדי לתת אחת לכל התלמידים שלי. חשבתי שהם חמודים ושהתלמידים שלי ייהנו מהם. סט של 5 או שש מהבובות האלה - שלמעשה היו רק מקלות גפרורים עטופים בשאריות של בד צבעוני כדי לייצג מכנסיים או חצאיות וכיסויי ראש לנשים או גברים ילידים בלבוש מסורתי של מקסיקו ומרכז אמריקה, עם נקודות לעיניים, חצי עיגול קטן הפונה כלפי מעלה לפה - הונחו באותם שקיות בד צבעוניות שהיו בכמות נדיבה של חוט אדום כבד כדי לסגור היטב את השקים. מלווה את אותן הבובות הייתה פיסת נייר מקופלת שהסבירה שבעל השקים האלה יכול ללחוש לבובות אלה את הבעיות שלהם ולהניח את השק מתחת לכרית שלהן לפני שהולכים לישון, והבובות יסירו את דאגותיהן. כמה ימים לפני תחילת המבחנים התקניים, חילקתי את התיקים האלה לכל תלמיד והסברתי להם את המיתוס. אבל בתוך ימים ספורים, כבר התלקחה מחלוקת. אחת הסטודנטיות החליטה לענוד את שק הבובות על צווארה לאירוע בכנסייה, מה שמשך את תשומת הלב של כל מבוגר שפגשה. הם היו שואלים אותה מה היא לובשת והיא הייתה אומרת להם, מראה להם את הגפרורים הקטנים עטופים בבד הצבעוני. עד מהרה, השר עצמו הסתקרן ושאל אותה על השק הקטן מסביב את הצוואר שלה. והיא שוב, הורידה את השק ורוקנה את תוכנו בידה כדי להראות את הבובות לשר. לפי הדיווחים, עיניו של השר התרחבו בתערובת של חוסר אמון ואימה, והודיעו לתלמיד ולאחרים שהיו באותו אירוע של הכנסייה שמה שהבובות הללו זה "וודו". הוא אסף את השקים הקטנים מתלמידים אחרים שהתייחסו לרעיון לענוד אותם על צווארם וקבע שאני מדרש את הילדים בתרגול הווידון בהאיטי, שהיה בעיניו . , סוג של סגידה לשטן.
בזמן שהמנהל שקרא לי למשרדו לדבר איתי על המצב צחק מכל הלב על "בורותם" של חברי הקהילה המודאגים האלה, מצאתי את המצב כולו מעליב ופוגעני. לא דאגתי בכלל לגבי העבודה שלי, אבל לא יכולתי לצחוק על זה בקלות כמוהו. בתור אחת המורים השחורים הבודדים (היינו פחות מ-10) בכל מחוז בית הספר, והמורה היחידה לשפה שחורה, צברתי מוניטין של סוג של אישה מסוכנת. זה קרה שוב, זמן מה לאחר מכן, כשספרן בית ספר נהיה "מודאג" כי הראיתי לתלמידים שלי סרט על הופעתה של מרים הבתולה לאדם יליד, כיום קדוש, חואן דייגו במקסיקו ב-1531, ואז הסרתי אותי. על הצגת "סרט קתולי" בכיתה. זה הוביל להחרמת הסרט מכיוון שאפילו לספר את סיפורה של גוואדלופה הבתולה היה אסור בקהילה הנוצרית האוונגלית הזו.
עד אז, הבנתי די ברור שהתרבות המקומית שלטה בכל, אפילו החינוך. הם לא היו מעוניינים ללמד את ילדי הקהילה על תרבות אחרת אם זו הייתה תרבות שאינה דומה להם. own. יתר על כן, היה חשש כללי מכל דבר אחר. אפילו יותר מדאיג אותי היה האופן שבו הקהילה האשימה אותי באינדוקטרינציה, כאילו חינוך יכול אי פעם להיות חסר פניות ואובייקטיבי לחלוטין. למרות שאולי לא ידעתי איך לבטא זאת אז, אני מכיר היום שהבחירה שלא לדון בהבדלים דתיים בכיתה אינה שוות ערך לחוסר משוא פנים. בדיוק כפי שלמדנו שבעצם הבחירה שלא לדון בגזע בכיתה לא הפכה את החינוך לפחות גזעני והבחירה לאפשר ספורט נשים לא הפכה את הספורט הקבוצתי לפחות סקסיסטי, הייתי אומר שהבחירה לא לדון בנושאים האלה_cc781905-5cde-3194- ייתכן ש-bb3b-136bad5cf58d_ רק ביצר עוד יותר את אלה שעשו ועדיין מחזיקים בהטיות נגד דתות מסוימות, קבוצות אתניות או מגדרים ומיניות מסוימות. הבחירה שלא לדון בנושאים שנויים במחלוקת או קשים אינה מגינה על אף אחד מפני דעות קדומות ואינה פותרת כל נושא של חוסר שוויון שקיים. אמנם זה אולי נכון שגם דיון בנושאים אלו לא יפתור בעיות, אבל אנחנו יודעים בוודאות ש not לא יוכלו לעזור לנו למצוא בעיות אלו לעולם. שעולים.
כל שנות הניסיון וההשכלה שלי בהוראה לא הספיקו כדי לעזור לי ללמוד ללמד שפה ותרבות (וספרות כפן של תרבות) באופן שיציע לכל תלמידיי פרספקטיבה רחבה יותר של העולם דובר הספרדית. רק כשהתחלתי לעבוד בתשומת לב על פיתוח היכולות הבין-תרבותיות שלי, הצלחתי סוף סוף להביא לשיעורי השקפה מכבדת על השוני בעולם, ובהתחשב בפרסומים הרבים שקיימים בנושא זה, אני דעו שאני לא האדם היחיד שחשוב לו לדעת איך לעשות.
לא היו פרסומים בנושא, אם לא היו מורים לשפות שתוהים איך לעשות את זה. על ידי הקמת The Pedagogy4lit Collective ופתיחת אתר זה, אני מציע למחנכי שפה בכל מקום הזדמנויות נוספות ללמוד כיצד ללמד שונה בכבוד, שכן אני מקווה לעודד יותר פדגוגיות הוראת שפות במכללות לחינוך ברחבי הארץ . רק כך נוכל לשנות את השיטה כדי להפוך את ההוראה למען שוויון לנורמה. כאשר מתודולוגיות הוראת השפה כוללות יותר, אנו יכולים לצפות שגם ספרי הלימוד שהופקו עבור אותם קורסים יהיו כוללים. כיום, בשיעורי המכללה שלי, אני פועל כעת למען גיוון רב יותר בפעילויות למידה, ספרות ותרבויות, ואני כולל כשירות בין-תרבותית כיעד בקורסי הספרות שלי, דבר שלא קל לעשות בלי הכשרה. אני יוצר את התוכן הזה להכשרה ומחפש לשתף פעולה עם מחנכים בין-תרבותיים, אנטי גזענים, שחולקים את המטרה שלי.
אני רוצה ש-The Pedagogy4lit Collective יהיה המרחב של מורים לשפות להחליף רעיונות כיצד לשלב את פיתוח הכשירות הבין-תרבותית בכיתת השפה, כך שהוראה למען שוויון היא חלק אינהרנטי מכל תוכנית לימודים בשפה. כאן, אני רוצה שתוכל לשתף פעולה וללמוד ליצור את תוכניות הלימודים שאתה רוצה והתלמידים שלך צריכים עבור העולם המקושר שלנו. לכן, דמיינתי מרחב שבו מורים לשפה יוכלו לסדנא רעיונות ולהשתתף בסדנאות וקורסים מקוונים כדי לגלות רעיונות חדשים לשילוב מיומנות תרבותית ושוויון מוסדי בכל הקורסים שלהם. עם הזמן, הייתי רוצה שהקולקטיב Pedagogy4lit יהווה מאגר לתוכן לתמיכה במורים לשפה בכל רחבי העולם רק כדי שמורי שפה לעולם לא ירגישו שוב כועסים ומוצפים על הפקת החומרים שלהם כדי להשלים או להחליף ספר לימוד מעוצב בצורה גרועה.
זהו מרחב למידה בטוח. זהו מרחב למצוא את המשאבים הדרושים לך כדי לפתח את עצמך עוד יותר מבחינה בין-תרבותית וללמוד כיצד להקל על הוראה ולמידה בין-תרבותית בכיתה שלך. ישנם משאבים ושירותים חינמיים שאנו מוכרים במחירים נוחים לפרטיים, ומחירים גבוהים יותר למוסדות. הקמתי את קולקטיב Pedagogy4lit מסיבה זו ומזמין אתכם ללמוד ולשתף אותנו בעודנו ממשיכים במסע הבין-תרבותי שלנו לפיתוח הכישורים שלנו לסביבת הוראה טובה יותר עבור כל התלמידים. היום לא צריך להיות ספק שהייצוג חשוב. אז, אני מזמין אתכם ללמוד ללמד איתנו למען שוויון, ללמוד ללמד אחרת.
